פסק-דין בתיק ע"א 1680/03

השופט א' רובינשטיין:

1.        זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט נ' ישעיה) מיום 6.1.03, בו נדחתה תביעת המערערים להכריז כי אלי ברקול (המשיב 1 - להלן: ברקול) הוא הבעלים האמיתיים של דירה, שלטענת המערערים  - נושיו של ברקול - חל עליה סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, וכן כי הוא בעליו של כלי רכב הרשום על שם בתו.

עיקרי העובדות

2.        המערערים, בני הזוג לוי, פתחו לשם גביית חובו הפסוק של ברקול כלפיהם תיק בהוצאה לפועל, אך לא עלה בידיהם לגבות ולוא חלק הימנו. בצר להם, ביקשו להצהיר כי דירת המגורים הרשומה על שם שלושת ילדיהם המשותפים (להלן: הילדים) של ברקול וגרושתו, המשיבה 2, הנמצאת ברחוב רחבת אילן 22 גבעת שמואל (להלן: הדירה) היא בבעלות ברקול בלבד, לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: החוק). לטענתם, היתה הדירה רשומה בתחילה על שם אחיו של ברקול והועברה למשפחתו של ברקול ללא תמורה. טענה דומה, המבוססת על אי התאמה נטענת בין המחזיק ברכב לבין בעליו, הועלתה לגבי רכב מסוג וולבו שנת ייצור 1987, הרשום על שם אחת מבנות ברקול, המשיבה 4 (להלן: הבת), הואיל והרכב נמצא בשימושו השגרתי והיומיומי של ברקול.

פסק הדין של בית המשפט קמא

3.        הדירה נרכשה לפני כשלושים שנה ונרשמה על שם אחיו של ברקול, יחזקאל ז"ל (להלן: האח). בפועל לא התגורר בה האח מעולם, אלא ברקול ובני משפחתו הם שדרו בה, בלא ששילמו דמי שכירות או תמורה אחרת כלשהי לבעליה הרשום, והם אף שיפצו אותה על חשבונם. במרץ 1997 חתם האח על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הבעלות בדירה על שם הילדים, וכחודש לפני מותו (ספטמבר 1998) הועברה הבעלות על שמם, בחלקים שווים, ללא תמורה מצידם. בתקופה בה נרכשה הדירה ובמשך שנים לאחר מכן, היה ברקול שקוע בחובות לנושים רבים - לא למבקשים - ובתקופה מסויימת היה אף בהליכי פשיטת רגל (בין 1966 ל-1980). המערערים טענו בבית המשפט קמא, כי הדירה נרשמה על שם אחיו של ברקול כדי לחמוק מנושיו דאז, וראיה לכך היא העברה לילדי ברקול ללא תמורה כחודש לפני מות האח. חיזוק נוסף מצאו בעובדה שברקול שיפץ את הדירה באופן יסודי, וכי בהסכם הגירושין שנחתם בינו ובין גרושתו התחייב להבטיח את מגורי גרושתו בדירה למשך כל ימי חייה. ועוד. ילדי ברקול הקנו לו, עם רישום הבעלות בדירה על שמם, את הזכות להתגורר בה.

4.        בית המשפט קמא קבע, כי נטל השכנוע שאכן מדובר בהברחת נכסים לא הורם על ידי המערערים, וכי אין בטענות "כדי להצביע, בוודאות הדרושה, על בעלותו של החייב ו/או של אשתו בדירה". הואיל והדירה נרכשה בתקופה בה היה נתון ברקול בהליכי פשיטת רגל ויש להניח שמקורותיו הכספיים, אם היו לו כאלה, היו תחת פיקוח נאמן, לוא היה ברקול רוכש את הדירה ממקורותיו, היתה עובדה זו, מן הסתם, מגיעה לידיעת הנאמן, וזה היה מונע רכישה כזו בטרם הסדיר ברקול חובותיו לנושים. אף אם הרכישה נעשתה ממקורות ברקול, ובית המשפט קמא לא מצא ראיות לכך, אין בכך כדי להצביע - לדעת בית המשפט - על ניסיון או כוונה להתחמק מנושיו המערערים, שהרי הדירה נרכשה לפני שלושים שנה. אף בהחלט יתכן, סבר בית המשפט, כי משפחתו של ברקול מימנה את רכישת הדירה או מרביתה, ונמנעה מלהעבירה לבעלותו בשל "עברו" בתחום הכספי. יתכן אף שהוא עצמו נמנע במודע מלכתחילה מרישום הדירה על שמו כדי להגן עליו ועל בני משפחתו. בכל מקרה, העברת הדירה לבעלות הילדים, וכן רישום הדירה על שם האח, נעשו לפני שנוצר חוב ברקול למערערים. עיון בשטרי החוב המקוריים לפקודת מוכרי הדירה, העלה כי אכן האח חתם עליהם.

5.        בית המשפט קמא סבר, כי גם הטענה שהמכונית היא למעשה בבעלות ברקול לא הוכחה. הצהרת הבת, לפיה המכונית שלה, אך מסרה לאביה את זכות השימוש ברכב, לא נסתרה. לדעת בית המשפט, עובדה זו אינה מצביעה על "הברחת" רכוש על ידי ברקול מפני נושיו, ואין היא, כשלעצמה, מוכיחה את טענת המבקשים, שהוא הוא בעליה האמיתיים.

טענות הצדדים בערעור

6.        א.      המערערים חוזרים על טענותיהם הבסיסיות, בנוסף למצב הקשה שאליו נקלעו בשל החוב. הם מאמינים, כי הציגו ראיות משכנעות. ברקול ובני משפחתו לא שילמו מעולם תמורה לאח המנוח, והדירה שייכת לברקול. לדידם של המערערים, אין לקבל את ההנחה, כי הנאמן בפשיטת הרגל של ברקול בשעתו ידע את כל מקורותיו הכספיים. ועוד, ענייני הדירה לא נוהלו בדרך מקובלת של עסקים, והסתום נותר מרובה על הנגלה. אשר למכונית, אף היא בבעלות ברקול. אין לקבל סיפור "דמיוני" שלפיו נרכשה הדירה על ידי בני משפחה של ברקול לו ולמשפחתו. לדעת המערערת, אין חשיבות לשאלה מאילו נושים ניסה ברקול לחמוק בהקשר לנכסים - די בכך שהיה לו אינטרס להברחת נכסים.

           ב.      המשיבים 5-3 (ילדי ברקול), טענו כי לא נתקיימו כל אותות מרמה. ברקול היה פושט רגל בעת רכישת הדירה, היא מומנה על ידי דודם של הילדים וניתנה להם ללא תמורה. כך באשר למכונית הבת תאיר-יפעת (משיבה 4).

           ג.      ברקול עצמו טען, כי הדירה נרכשה על ידי אחיו לפני 30 שנה, "ולא מדובר במצב שבו אני רכשתי דירה והעברתי למישהו אחר. לא היה לי מה להעביר ... הקשר ביני לבין המערערים החל בשנת 1995". ועוד, הרכב הוא ישן, מ-1987.

           ד.      המשיבה 2 - גרושת ברקול - טענה בדומה באשר לדירה, שניתנה לשיטתה כחסד ועזרה.

דיון

7.        א.      על פניו, מעורר ערעור זה אהדה למערערים המבקשים לגבות חוב גדול - מעל מיליון ש"ח - מברקול. אך בכך לא סגי. השאלות המוצגות בערעור הן ביסודן עובדתיות ואין באשר להן מקום לחרוג מהכלל, לפיו ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם. בית משפט זה קבע בשכבר הימים:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה, מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות..." (ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, 665, השופט ש' לוין);

ראו גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7 בעריכת ש' לוין, ס' 665 עמ' 857).

           ב.      גם אם באשר למסקנות המוסקות מן העובדות ניתן לערכאת הערעור להתערב (ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' רחמים, פ"ד מז(3) 240, 249, מפי הנשיא שמגר; וראו גם ע"א 734/76 הנזכר). לא נמצא לנו כי זהו המקרה המתאים לכך.

הדירה